הירושלמי מעצים את ירושלים

בקשו ממני לכבוד יום ירושלים לכתוב רעיון לכבוד יום ירושלים כמובן שבירושלמי מעצימים את כבודה ומרכזיותה של ירושלים וברוך השם כבר העלינו בעבר רעיונות חשובים על כבודה של ירושלים. ברוך השם אנו מעלים רעיון חדש. שאת השורש שלו כבר העלינו בעבר. אחד הנושאים המרכזיים של התלמוד הירושלמי הוא חשיבות המקום שבעצם הוא סניף של רעיון הלאומיות (כמובן שלא נפתח כאן כיצד חשיבות המקום באה לידי בירושלמי). בניגוד ליהדות שמשלבת בין דת ולאום הנצרות הינה דת וכל דת מתנערת בצורה זאת או אחרת מן הלאום. אם בתלמוד הבבלי החרימו את המינים על כך שהם משנים בברכת המינים ובברכת תחיית המתים, הרי שבתלמוד הירושלמי החרימו אותם גם על שינוי בברכת בונה ירושלים. התלמוד הירושלמי רוצה לומר שאנחנו היהדות שמחברת בין דת ולאום נלחמת בנצרות שהיא בחינת דת ומנתקת את הצדדים הרוחניים מן הצדדים הלאומיים. עד כאן דברים שכתבתי בעבר. מה שאני רוצה להוסיף באותו עניין זה שכידוע בירושלמי תפילת שמונה עשרה מכילה 18 ברכות ולא 19. כאשר הוסיפו בירושלמי את ברכת למלשינים, הרי שחיברו את ברכת בונה ירושלים וצמח דוד לברכה אחת. ירושלים מסמלת את הצד הדתי וצמח דוד מסמל את המלכות – את הצד הלאומי. המלחמה כנגד הנצרות היא מצד אחדד מלחמה חזיתית – ברכת למלשינים, ומהצד השני חיזוק היסודות שהנצרות נלחמת בהם. אם הנצרות נלחמת בצד הלאומי, הרי שיש לחזק את החיבור בין דת ללאום, בין הקדושה למלכות, בין בונה ירושלים לצמח דוד. והארה נוספת בעניין הזה של אותה ברכה. הסיום בירושלמי הוא א-להי דוד (בבבלי – סנהדרין קז, א, הקב"ה לא הסכים שיכניסו בברכה את הביטוי א-להי דוד). מסביר הרב מנחם לויטס שאם א-להי, אברהם, א-להי יצחק וא-להי יעקב באים לציין את המידה המיוחדת של כל אחד מהאבות, הרי שא-להי דוד שבירושלמי בא לציין את הצד הציבורי את מלכות דוד. דוד המלך חתום על מלכות ישראל.
חזקו ואמצו ויום ירושלים שמח